‎ Judges 6

1ויעשו בני ישראל הרע בעיני יהוה ויתנם יהוה ביד מדין שבע שנים 2ותעז יד מדין על ישראל מפני מדין עשו להם בני ישראל את המנהרות אשר בהרים ואת המערות ואת המצדות 3והיה אם זרע ישראל—ועלה מדין ועמלק ובני קדם ועלו עליו 4ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ עד בואך עזה ולא ישאירו מחיה בישראל ושה ושור וחמור 5כי הם ומקניהם יעלו ואהליהם יבאו (ובאו) כדי ארבה לרב ולהם ולגמליהם אין מספר ויבאו בארץ לשחתה 6וידל ישראל מאד מפני מדין ויזעקו בני ישראל אל יהוה  {פ}

7ויהי כי זעקו בני ישראל אל יהוה על אדות מדין 8וישלח יהוה איש נביא אל בני ישראל ויאמר להם כה אמר יהוה אלהי ישראל אנכי העליתי אתכם ממצרים ואציא אתכם מבית עבדים 9ואצל אתכם מיד מצרים ומיד כל לחציכם ואגרש אותם מפניכם ואתנה לכם את ארצם 10ואמרה לכם אני יהוה אלהיכם—לא תיראו את אלהי האמרי אשר אתם יושבים בארצם ולא שמעתם בקולי  {פ}

11ויבא מלאך יהוה וישב תחת האלה אשר בעפרה אשר ליואש אבי העזרי וגדעון בנו חבט חטים בגת להניס מפני מדין 12וירא אליו מלאך יהוה ויאמר אליו יהוה עמך גבור החיל 13ויאמר אליו גדעון בי אדני ויש יהוה עמנו ולמה מצאתנו כל זאת ואיה כל נפלאתיו אשר ספרו לנו אבותינו לאמר הלא ממצרים העלנו יהוה ועתה נטשנו יהוה ויתננו בכף מדין 14ויפן אליו יהוה ויאמר לך בכחך זה והושעת את ישראל מכף מדין  הלא שלחתיך 15ויאמר אליו בי אדני במה אושיע את ישראל הנה אלפי הדל במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי 16ויאמר אליו יהוה כי אהיה עמך והכית את מדין כאיש אחד 17ויאמר אליו אם נא מצאתי חן בעיניך ועשית לי אות שאתה מדבר עמי 18אל נא תמש מזה עד באי אליך והצאתי את מנחתי והנחתי לפניך ויאמר אנכי אשב עד שובך 19וגדעון בא ויעש גדי עזים ואיפת קמח מצות הבשר שם בסל והמרק שם בפרור ויוצא אליו אל תחת האלה ויגש  {פ}

20ויאמר אליו מלאך האלהים קח את הבשר ואת המצות והנח אל הסלע הלז ואת המרק שפוך ויעש כן 21וישלח מלאך יהוה את קצה המשענת אשר בידו ויגע בבשר ובמצות ותעל האש מן הצור ותאכל את הבשר ואת המצות ומלאך יהוה הלך מעיניו 22וירא גדעון כי מלאך יהוה הוא ויאמר גדעון אהה אדני יהוה—כי על כן ראיתי מלאך יהוה פנים אל פנים 23ויאמר לו יהוה שלום לך אל תירא  לא תמות 24ויבן שם גדעון מזבח ליהוה ויקרא לו יהוה שלום עד היום הזה—עודנו בעפרת אבי העזרי  {ס}

25ויהי בלילה ההוא ויאמר לו יהוה קח את פר השור אשר לאביך ופר השני שבע שנים והרסת את מזבח הבעל אשר לאביך ואת האשרה אשר עליו תכרת 26ובנית מזבח ליהוה אלהיך על ראש המעוז הזה—במערכה ולקחת את הפר השני והעלית עולה בעצי האשרה אשר תכרת 27ויקח גדעון עשרה אנשים מעבדיו ויעש כאשר דבר אליו יהוה ויהי כאשר ירא את בית אביו ואת אנשי העיר מעשות יומם—ויעש לילה 28וישכימו אנשי העיר בבקר והנה נתץ מזבח הבעל והאשרה אשר עליו כרתה ואת הפר השני העלה על המזבח הבנוי 29ויאמרו איש אל רעהו מי עשה הדבר הזה וידרשו ויבקשו—ויאמרו גדעון בן יואש עשה הדבר הזה 30ויאמרו אנשי העיר אל יואש הוצא את בנך וימת  כי נתץ את מזבח הבעל וכי כרת האשרה אשר עליו 31ויאמר יואש לכל אשר עמדו עליו האתם תריבון לבעל אם אתם תושיעון אותו אשר יריב לו יומת עד הבקר אם אלהים הוא ירב לו כי נתץ את מזבחו 32ויקרא לו ביום ההוא ירבעל לאמר  ירב בו הבעל כי נתץ את מזבחו  {ס}

33וכל מדין ועמלק ובני קדם נאספו יחדו ויעברו ויחנו בעמק יזרעאל 34ורוח יהוה לבשה את גדעון ויתקע בשופר ויזעק אביעזר אחריו 35ומלאכים שלח בכל מנשה ויזעק גם הוא אחריו ומלאכים שלח באשר ובזבלון ובנפתלי ויעלו לקראתם 36ויאמר גדעון אל האלהים  אם ישך מושיע בידי את ישראל—כאשר דברת 37הנה אנכי מציג את גזת הצמר—בגרן  אם טל יהיה על הגזה לבדה ועל כל הארץ חרב—וידעתי כי תושיע בידי את ישראל כאשר דברת 38ויהי כן—וישכם ממחרת ויזר את הגזה וימץ טל מן הגזה מלוא הספל מים 39ויאמר גדעון אל האלהים אל יחר אפך בי ואדברה אך הפעם אנסה נא רק הפעם בגזה—יהי נא חרב אל הגזה לבדה ועל כל הארץ יהיה טל 40ויעש אלהים כן בלילה ההוא ויהי חרב אל הגזה לבדה ועל כל הארץ היה טל  {פ}