Rev 14 | HebHD | STEP | לאחר מכן ראיתי שה עומד על הר־ציון בירושלים, ואיתו 144,000 אנשים שנשאו על מצחם את שמו ואת שם אביו.

‎ Revelation of John 14

1 לאחר מכן ראיתי שה עומד על הר־ציון בירושלים, ואיתו 144,000 אנשים שנשאו על מצחם את שמו ואת שם אביו. 2 מן השמים שמעתי קול כמים רבים וקול רעם גדול. הייתה זאת שירת מקהלה בליווי נגינת כנרים. 3 האנשים הרבים האלה שרו שיר חדש לפני כיסא אלוהים, לפני ארבע החיות ולפני עשרים־וארבעה הזקנים. איש לא יכול היה ללמוד את השיר, מלבד 144,000 האנשים אשר נפדו ונגאלו מן הארץ.

4 אנשים אלה לא טימאו את עצמם, אלא שמרו על טהרתם כבתולות. ^{▼▼יד 4 כלשונו: אלה הם אשר לא נגאלו בנשים, כי כבתולות המה.} הם ניקנו מתוך בני־האדם כקורבן מקודש לאלוהים ולשה, והם הולכים בעקבות השה לכל אשר ילך. 5 הם חסרי דופי ומעולם לא הוציאו דבר־שקר מפיהם. 6 לאחר מכן ראיתי מלאך אחר מעופף במרכז השמים, והוא נושא בפיו בשורה לכל בני־האדם – לכל הארצות, העמים, הגזעים והשפות. 7 ”כבדו את אלוהים ויראו אותו!“קרא המלאך בקול גדול.”כי הגיעה שעתו לשפוט את העולם, השתחוו לבורא השמים, הארץ, הים ומקורותיו!“

8 מלאך שני בא בעקבותיו וקרא:”בבל נפלה! העיר הגדולה בבל נפלה, על שום שהסיתה את כל העמים להשתתף במעשי הזנות והטומאה שלה!“ ^{▼▼יד 8 כלשונו: כי השקתה כל הדווים מיין חמת זנותה.}

9 מלאך שלישי בא בעקבותיהם וקרא בקול:”כל המשתחווה לחיה ולפסל־דמותה, וכל הנושא את סימן החיה על ידו או על מצחו, 10 ישתה מיין זעם אלוהים, שנמזג בלתי־מהול בכוס זעמו של אלוהים, ויעונה באש וגופרית בנוכחות המלאכים הקדושים והשה. 11 עשן ייסוריהם יעלה לנצח ולא ירווח להם ביום או בלילה, שכן השתחוו לחיה ולפסלה ונשאו את סימנה על מצחם או ידם.“

12 זוהי הזדמנות למאמינים, ששומרים את מצוות אלוהים ואת אמונת המשיח, להוכיח את סבלנותם.

13 שמעתי קול מן השמים מדבר אלי:”כת‎וֹב: מעתה ואילך ברוכים המתים על אמונתם במשיח!“והרוח אמר:”כן, הם באמת ברוכים. עתה הם יקבלו את שכרם וינוחו מעמלם, כי מעשיהם הטובים מלווים אותם לכל מקום.“

14 לאחר מכן השתנה המראה: ראיתי ענן לבן ועליו יושב אחד בדמות”בן־אדם“. על ראשו כתר זהב ובידו מגל חד.

15 מן המקדש יצא מלאך וקרא בקול גדול אל היושב על הענן:”הנף את המגל והחל לקצור, כי הקמה בארץ בשלה והגיעה עת הקציר.“ 16 היושב על הענן הניף את מגלו על הארץ, והתבואה נקצרה.

17 מלאך נוסף יצא מהיכל ה׳ וגם בידו מגל חד. 18 עתה יצא מהמזבח מלאך אחר, אשר לו הסמכות והשלטון על האש, וקרא בקול אל המלאך שהחזיק במגל החד:”הנף את מגלך החד ובצור את אשכולות הגפן בארץ, כי בשלו הענבים.“ 19 המלאך הניף את המגל על הארץ, בצר את אשכולות ענבי הארץ והשליכם אל היקב הגדול של זעם אלוהים.

20 הענבים נדרכו ביקב מחוץ לעיר, ודם רב זרם מהיקב למרחק של כ־330 קילומטרים, ^{▼▼יד 20 כלשונו: 1600 ריס} ועומק הזרם כגובה רסן הסוס.